בן מרגיש שהוא תקוע. הוא שונא את הסטודנטים בקולג', ומתעב אפילו יותר את המשרה שאבא שלו סידר לו. גם דילן, החבר הכי טוב שלו, התחיל להתנהג ממש מוזר. נקודת האור היחידה היא מריו, שמאמן אותו בספרדית וגם בנשיקות צרפתיות... מריו חולם להגיע להוליווד וסוחף את בן לחלום בגדול. אבל אם בן מתכנן את העתיד, למה הוא לא מפסיק לחשוב על העבר? ארתור חוזר לניו יורק אחרי שנתיים, מוכן לכבוש את אוף־ברודוויי. ברור, מבאס לבלות את הקיץ בלי מייקי המתוק שלו, אבל ארתור יודע שהקשר שלהם חזק, גם כשהם רחוקים. בגלל זה הוא לא מתרגש כשהחבר־לשעבר שלו, בן, חוזר פתאום לתמונה. וזה ממש בסדר מבחינתו שבן מאושר עם איזה בחור מסתורי. מה שהיה - היה. נכון? בעוד ארתור ובן מנסים להתנער מן העבר, הם לא מפסיקים להיתקל זה בזה בהווה. האם היקום מנסה לרמוז שצפויה איזו הזדמנות שנייה בעתיד? ענקי הספרות לנוער אדם סילבֶ רה )'שניהם מתים בסוף'( וּבֶ קי אַ לּבֶ רטָ לי )'באהבה, סיימון'( חברו יחד כדי לכתוב את רב־המכר הבינלאומי אם אלה אנחנו. ספר ההמשך, לחיינו, התקבל גם הוא בהתלהבות רבה ברחבי העולם, זכה בשבחי הביקורת והיה לרב־מכר