תיאור:
מאיה אנג'לו היא אחד הקולות המובילים בספרות האפרו־אמריקאית בת זמננו, בתרבות ובחברה. היא פרסמה ספרי שירה, ספרי ילדים, מחזות ותסריטים לקולנוע וטלוויזיה, הקלטות של קריאת שירים, מאמרים, ואוטוביוגרפיה. אף כי כתבה יצירות פרוזה לא מעטות, אנג'לו רואה עצמה בעיקר כמשוררת.
עד עתה פרסמה 6 קובצי שירה. 4 הקבצים הראשונים של שיריה נאספו לספר אחד: "מאיה אנג'לו: שירים, 1986". בקובץ החמישי של שיריה, "עכשיו שְבָא שרה את השיר" - Now Sheba Sings the Song 1987, ב ־ 15 שירים קצרים אנג'לו מתארת ציורי נשים שחורות של הצייר תום פילינג. קובץ השירים השישי הופיע ב ־ 1990.מאיה אנג'לו נולדה כמרגריט ג'ונסון ב־4 באפריל 1928 בסנט לואיס במדינת מיסורי, לביילי ולוויוויאן באקסטר ג'ונסון. בגיל 3 היא נשלחה ביחד עם אחיה הצעיר ביילי לגור אצל סבתם בסטמפס במדינת ארקינסו, וכשהיתה בת 6 הם חזרו לגור עם אמם בסנט לואיס. הילדים נשלחו שוב לגור עם סבתם אחרי שמרגריט נאנסה על־ידי החבר של אמה והוכתה בהלם קשה שגרם לה להפסיק לדבר למשך 5 שנים. בגיל 12 היא חזרה לגור עם אמה והפעם בסן פרנסיסקו. שנות ילדותה, הפירוד מהוריה, טראומת האונס, המעברים ממקום למקום, הטביעו את חותמם על מרגריט ומתוארים באוטוביוגרפיה, בספרי הפרוזה, ומשתקפים בשירתה.
מרגריט, שהיתה לאם חד־הורית מיד עם תום לימודיה בבי"ס התיכון, נטלה על עצמה עבודות רבות ומגוונות לפרנסתה: כרטיסנית בחשמלית, טבחית, מזכירה, מלצרית, רקדנית, זמרת, שחקנית, מוכרת בחנות תקליטים, עורכת עיתון ועוד. היא למדה מוזיקה, מחול ודרמה. ב־1953 היא אימצה לעצמה את השם מאיה אנג'לו לשם הבמה שלה כאשר הופיעה כזמרת במועדון־ לילה בסן פרנסיסקו. בילדותה, אחיה האהוב ביילי הצעיר ממנה כינה אותה בשם מאיה, והשם אנג'לו נלקח משם הנישואין שלה, אנג'לוס.
כשחקנית וזמרת בתיאטרון, היא השתתפה בסיבוב הופעות ב־22 ארצות עם המחזמר "פורגי ובס" מאת גרשווין. בד בבד עם הקריירה הבימתית, מאיה גילתה עניין ומנהיגות בנושאים חברתיים לקידום מעמדם של האפרו־אמריקאים, והיתה פעילה ביותר בארגונים השונים שהוקמו באותה תקופה. היא התגוררה כמה שנים באפריקה ונפגשה עם מנהיגים שחורים מאפריקה ומארצות הברית, ביניהם מרטין לותר קינג ומלקולם אקס. בשנות ה־50 עבדה אנג'לו בקהיר כעורכת עיתון ואף לימדה לתקופה קצרה מחול מודרני בתיאטרון "הבימה" בתל־אביב.
ב־1959 אנג'לו עברה לגור בניו־יורק והצטרפה לאגודת הסופרים של הארלם, אשר מטרתה היתה לעודד סופרים אפרו־אמריקאים. שם היא הכירה והתחברה עם אנשי־ רוח ואמנים והתרכזה יותר בכתיבה, אם כי המשיכה בהופעותיה כזמרת מועדונים. ב־1970 מאיה אנג'לו פרסמה אוטוביוגרפיה של שנות ילדותה בשם "אני יודעת מדוע הציפור הכלואה שרה" "I Know Why the Caged Bird Sings", ובעקבות ההצלחה העצומה של הספר, שזכה להיות רב־מכר ונדפס במהדורות רבות, היא קיבלה מעמד קבוע של סופרת הבית באוניברסיטה של קנזס, וכן הוזמנה לאוניברסיטת ייל היוקרתית, וכפרופסור אורח לאוניברסיטת ווייק פורסט בצפון קרוליינה, לאוניברסיטה של וויצ'טה, ולאוניברסיטה של קליפורניה בסקרמנטו. אנג'לו זכתה בפרסים יוקרתיים רבים בעולם האקדמיה ובעולם התקשורת, ומספר אוניברסיטאות בארה"ב העניקו לה תואר דוקטור של כבוד.
ב־1971 אנג'לו פרסמה לראשונה ספר שירים עליו היתה מועמדת לפרס פוליצר (Maya Angelou, The Complete Collected Poems, Random House, New York, 1994). ב־1972 היא היתה האשה האפרו־אמריקאית הראשונה אשר פרסמה מחזה. אנג'לו כתבה, ביימה ושיחקה במחזות, בסרטים ובסדרות טלוויזיה. היא הלחינה והקליטה אחדים משיריה. ב־1994 זכתה בפרס הגרמי החשוב על הקלטה של קריאת שיריה בקולה.
שורשיה של אנג'לו טמונים עמוק במסורת השירה האפרו־אמריקאית ממנה שאבה את השראתה. שירתה אינה דומה לשום שירה מסורתית מקובלת הנלמדת בדרך־כלל בבתי־הספר, אלא זאת שירה נשמעת המותאמת להקראה או למשחק. מאיה מרבה לקרוא את שיריה לפני קהל, בכנסים ובעצרות. אחדים משיריה התפרסמו לראשונה כמלים לשירים מולחנים, ולשירים רבים אחרים ניתן בקלות להתאים מנגינות. שיריה של אנג'לו מהווים שילוב מיוחד במינו של רגישות מופלאה עם חוש קצב מפותח. המודעות המוזיקלית הגבוהה שלה נובעת ממקורות שונים בהם קריאת התנ"ך וקריאה שירה בכלל. השירה הקצבית של הכנסייה האפרו־אמריקאית וקריאת הדרשות השפיעו גם הן על סגנון שירתה וכן ניכרים בכתיבתה הדים לשירים וחרוזים קצביים שלמדה בילדותה.
שיריה בדרך־כלל קצרים, המלים נבחרות בקפידה והשורות קצרות. אנג'לו הסבירה בהזדמנויות רבות את תהליך העבודה הקשה והממושכת שהיא משקיעה בגיבוש רעיונותיה לשפת השירה. לדברי אנג'לו, טרם תחילת הכתיבה היא מוצאת לשיר את הקצב, כי לדבריה, לכל דבר בעולם יש קצב. שיריה נכתבים לאט ובקפידה, בעוד היא מרכזת, מלטשת ומהדקת את מחשבותיה.
נושאי כתיבתה רבים ומגוּונים, בשירה וגם בפרוזה. בשיריה אנג'לו עוסקת בהתנסויות בחיי היומיום שלה, נדודי שינה, הטלפון, סיר מרק, אהבה וריגושיה, אך היא גם מביעה זעם בנושאי אפליה גזעית. אחד המוטיבים החשובים בשירתה הוא הגאווה במורשת האפריקנית. בכל כתביה היא משתדלת לחזק בשחורים תחושה של גאווה, תוך מאמץ לדחות דעות קדומות.
מחיר: 74.00 ₪