בזות (abjection ) :" גועל ממזון, מלכלוך, מפסולת, מפסולת, מרפש. התכווצויות והקאות המגנות עליי. דחייה, בחילה, המרחיקות אותי ומסיטות אותי מן הטומאה, מביב השפכים, מן המזוהם. קלון הפרשה, קלון הביניים והבגידה. ניתור מוקסם המוביל אותי אליהם ומפרידני מהם. גועל ממזון הוא אולי הצורה הבסיסית ביותר והקדמונית ביותר של הבזות, כאשר שהקרום שעל פני החלב, בלתי מזיק, דק כנייר סיגריות, עלוב כקציצת ציפורניים, נגלה לעיניים או נוגע בשפתיים, התכווצות של הגרון ואף למטה מזה, של הקיבה, של הקרביים, קופצת את הגוף, דוחקת בדמעות ובמרה, מאיצה את קצב הלב ומעלה אגלי זיעה על המצח ועל הידיים".
כוחות האימה (1980) הנו ספרה הידוע והמשפיע ביותר של ז'וליה קריסטבה, במיוחד בזכות הטיפול שעושה קריסטבה – בכתיבתה הפואטית, הסוחפת והמעוררת השתאות – במושג "בזות", על משמעויותיו הפסיכואנליטיות , הפילוסופיות, הבלשניות והספרותיות: בקריאת הפוביה שח הנס הקטן אצל פרויד, בתפיסה ה- Chora של אפלטון, בייצוג הקדושה-טומאה בספר ויקרא, בפריצת האסתטי על פי הברית החדשה והנצרות, בספרות הבזות הפרוטוטיפית של פרדינן סלין ועוד.
המושג "בזות" מצביע על מה שהורחק מן הגוף, הוצא ממנו כהפרשה והפך ל"אחר". הבזות, אשר מערערת על הזהות, על המערכת, ואינה מכבדת גבולות, עמדות וכללים, אומצה במיוחד בשיח הפמיניסטי, במסגרת הדיון האימהות. קריסטבה מייצרת תיאוריה המחברת גוף לנפש, תרבות וטבע, פסיכה וסומה, חומר וייצוג, תוך כדי כך שהיא מדגישה את האופן הביטוי של דחפים גופניים בייצוג ואת האופן הביטוי של הגיון המשמעות בגוף החומרי.
ז'וליה קריסטבה (נולדה 1941), מגדולי ההוגים בצרפת בני זמננו, פרסמה מחלול מרשים של כתבים בתחומים שונים, החל בסמיוטיקה, ביקורת ספרותית, פסיכואנליזה, פילוסופיה, פוליטיקה, תיאולוגיה, וכלה ברומנים סמי-אוטוביוגרפיים. כיום קריסטובה היא פרופסור לבלשנות באוניברסיטת פריז 7 ופסיכואנליטיקאית. בין ספריה החשובים: "שמש שחורה", "זרים לעצמנו". ספרה "בראשית הייתה אהבה – פסיכואנליזה ואימונה".

180 עמודים.