תשאלו, מה כבר יכול לקרות בבית כנסת?
ובכן, מה לא...
המקום: חדר קטן ומחומם מדי. ההתרחשות: ג'קי לוי וחבר משחקים שש־בש. שתיקה ארוכה. הקוביות משתקשקות. פתאום החבר שואל, "נניח שהיית מקבל מדור בעיתון, על מה היית רוצה לכתוב?" וג'קי, בלי להזיז את המבט מהלוח, עונה, "ביקורת בתי כנסת, כמובן."
זמן קצר מרגע הולדת הרעיון כבר יצא ג'קי לוי לשליחות עיתונאית שכמותה לא היתה לפני כן, וגם אחרי כן לא כל כך. במשך שש שנים הוא ביקר במאות בתי כנסת בארץ (וגם בכמה מחוץ לה), חיווה את דעתו על שפע של חוויות תפילה וקהילה, שזר את רשמיו לסיפורים שסיפר במופעים המצליחים שלו ברחבי המדינה, והוכיח שמעטים האנשים שיודעים להתבונן בעולם הייחודי של בית התפילה היהודי כמוהו.
בעשרת הסיפורים בכאן לא בית קפה יוצא ג'קי לוי שוב אל מסעות בתי הכנסת שלו, אבל הפעם הוא מרחיב את המעגלים סביבם וגם מפליג בהם אל מחוזות הבדיון והדמיון. כדרכו הוא מגיע אל זירות החיפוש של סיפוריו כמו אנתרופולוג שנוסע עד קצה העולם רק כדי לחקור את תרבותו שלו – על הקומי, הטראגי והאנושי להפליא שבה — אבל הפעם הוא עושה זאת מתוך חירות אמנותית חדשה של סיפורים שבכתב, על כל המשתמע מכך.