מעולם לא פחדתי מהחושך, אבל זה לא אומר שרציתי לחיות בתוכו.
טבעו של אדם הוא תמיד לרצות את מה שאין ביכולתו לקבל. גם אני השתוקקתי לזכות בהצצה לגבול האסור, אך הייתי צריכה לחשוב על זה יותר לעומק לפני שהסכמתי לקבל את המפתח ולהיכנס אל עולמם המפתה והמסוכן.
נקודת המפנה התרחשה כשכל אחד מהם משך אותי אליו כמו מגנט וטלטל את עולמי:
מספר אחת – שקט רוב הזמן. כשאני איתם הוא צופה בי, בתשומת לב רבה, מבטו לא סר ממני לעולם והתעניינותו אף פעם לא פוחתת.
מספר שתיים – רוב הזמן אצילי. אך זהו הצד האחר שלו, שאותו אני אוהבת.
הצד הפראי.
מספר שלוש – מאופק. מסרב לחצות את הקווים, גם כשאני מתחננת לפניו שיעשה זאת.

זה היה אמור להיות משחק. חוויה גשמית, חושנית וארוטית. זה הכול. טיול אל המחשכים.
לא הייתה לי כל כוונה לפתח כלפיהם רגשות.
ואז הכול הסתבך...