שוב נובמבר. כמדי שנה מאז מות אביה, מגיעה דנה אפשטיין למפגש המשפחתי אצל בית ההורים במושב במרכז הארץ. יפעת, טל ובני זוגן כבר שם. תיכף ייחשף שוב אותו מארג יחסים המלבה חום ואהבה, אך גם קנאה ואי שקט. דמות בית ילדותה עולה לנגד עיניה, והיא נזכרת בחמלה ובגעגוע בבלגן המתוק, ואיך שלמרות התובענות, המתח והאווירה העכורה, שררה מתחת אהבה גדולה, מובנת מאליה. נפשה הסוערת של דנה אינה מניחה לה להתנהל, ותו לא. מגששת היא את דרכה. מישירה מבט אל רגשותיה וחולשותיה. מלהטטת בין החוויה להתבוננות עליה, מעלה על נס ועל המוקד את נפתולי הזוגיות וההורות, חוגגת ומבכה את עליית האינטימיות וירידת ההתרגשות. בכנות וברגישות שירית כמעט, מתאר לנו המחבר מתוך עיני גיבוריו ניסיון עיקש להתעלות מעל היום-יום, מעל הרגע, במסע של גילוי עצמי, אישי ובה בעת אוניברסלי