“החיבור שלפנינו מציע שילוב נדיר בין עיון אקדמי בתעודות המקראיות לבין דיון הגותי ביחס בין התגלות לחוק ביהדות. אף מעבר לייחוד זה, ספרו של זומר שייך לסוגה שאינה שכיחה עוד בדורנו. בליבהּ מצוי המאמץ לשמר מתח עדין. מצד אחד, מחויבות עמוקה לאמונה בהתגלות האל ולהלכה שנובעת מהתגלות זו. ומצד אחר, הכרה בשינוים ההיסטוריים והשאיפה לשלב שיקולים חברתיים וקהילתיים בפסיקת ההלכה. המתח הזה מרתק ופורה במיוחד.

התעודות המקראיות עצמן, לטענת זומר, מעוררות את הקורא לתהות מה בדיוק נאמר על־ידי האל ומה בתורה הוא פרשנות אנושית. ניתוח זה קורא לעדכן את הסברה המחקרית השלטת, שלפיה חז”ל היו הראשונים לתהות על היחס בין התגלות אלוהית לפרשנות אנושית. התהייה על ההתגלות קדמה למקרא עצמו.

זומר הוא איקונוקלסט שמרן − הוא מנפץ אלילים ודעות קדומות כדי להגן על המסורת ועל לכידותה”.

הלל בן־ששון, ”הארץ”