אלכסנדר רוזנברג היה נער מתבגר נבון וסקרן שדיבר שפות רבות, אסף בולים, ניגן בכינור, וחי חיים מפונקים עם הוריו האמידים בעיירה צ'כוסלובקית שלווה. עלייתה של גרמניה הנאצית גרמה להתמוטטות הקיום המוגן הזה, יחד עם האשליה של היטמעות יהודית חילונית באירופה של שנות השלושים.

אחרי שניצלו את יתרות העושר וההשפעה שעמדו לרשותם כדי להימלט מהשמדה, הרוזנברגים ירדו למחתרת בניסיון להינצל מן הגסטאפו. בסופו של דבר הם נחשפו, נתפסו ונשלחו לבוכנוואלד, מחנה הריכוז הגדול ביותר בגרמניה. אלכסנדר ואביו שיתפו פעולה כדי לשרוד כל יום מחדש. שרשרת אירועים כאוטית הציבה את אלכסנדר הצעיר במוקד של מזימה מקיפה לחבלה בכלי נשק. כאשר אביו נפצע קשות בהפצצה אווירית ונעלם אחריה, היה על אלכסנדר החרוץ ובעל התושייה להשתמש בתחבולות, כישרון טבעי והרבה יצירתיות כדי להציל את אביו.

הסיפור האמיתי והאוניברסלי הזה, של עוצמה פנימית, תושייה ואופטימיות, תועד ונכתב על ידי אורן שניידר, נכדו של אלכסנדר. הוא מוקדש לשורדי השואה באשר הם, חיים או מתים, שגילו אומץ לב ובחרו לא לוותר.

״קִראו את היצירה הזאת והקשיבו למסָרים שהועברו חיים מן הסבא לנכדיו ולניניו,  מסרים בעלי משמעות רלוונטית לעם היהודי כיום כפי שהיו כאשר אלכסנדר רוזנברג אחז בנשק כדי להקים את מדינת ישראל. הֱיוּ אסירי תודה לחיים. האמינו במה שאתם יכולים להגשים. ולעולם אל תסמכו על העולם שידאג לביטחונכם.״
אלישע ויזל, בנם של מריון ואלי ויזל

״השוליה מבוכנוואלד הוא יותר מאשר סיפורו של צעיר שגבר, כנגד כל הסיכויים, על הפתרון הסופי, אשר בבת אחת שם קץ לחייו הבורגניים. זו גם התבוננות מעמיקה במורכבותו של הזכרון, עבור אלו שחוו את הטראומה ועבור אלו שגדלו בצילה.״
  עמיר גולדברג, פרופסור להתנהגות ארגונית וסוציולוגיה, בית הספר למנהל עסקים, אוניברסיטת סטנפורד