אנחנו מכילים אינספור דמויות בתוכנו: בכל אחד מאתנו מסתתר ילד ביישן, נזיר סגפן או גנרל שתלטן. היכולת לזהות את הדמויות הפנימיות ולהתיידד איתן מאפשרת לנו להעשיר את חיינו ולהתמודד בדרך עמוקה, משעשעת ויצירתית עם אתגרי החיים. אורה גבריאלי מציגה גלריה מרתקת של דמויות פנימיות, המנהלות את חיינו ללא ידיעתנו. לכל אחת מהן אופי וייחודיות משלה, וכל אחת מהן היא פן אחד שלנו שהוא לגיטימי ויקר ערך, גם אם הוא חלש, פחדני, צדקני, מוזר, מבהיל, אכזרי, לא מקובל חברתית ועוד. גבריאלי משוחחת עם הדמויות הפנימיות של המונחים שלה, ומציעה דרכים רעננות להבנת הנפש האנושית. הספר תורם לעבודתם של מטפלים מקצועיים, ומציע כלים לעבודה-עצמית, שכל אחד יוכל להתבונן אמצעותם בחייו. "ספר זה מצטרף אפוא למסורת תרבותית וטיפולית מכובדת, אבל גם מרחיב ומעמיק את הכלים הטיפוליים ותורם תרומות ייחודיות.... זהו ספר בעל ערך רב הן למטפל המקצועי והן לקורא המבקש דרך נוספת להבין את עצמו ולרכוש כלים לשיפור חייו (נחי אלון, מתוך ההקדמה). "השד הנזירה והילד הקסום", עוסק בעבודה נפשית ובעבודה עצמית באופן מעשי, ומציג את עקרונות הגישה באמצעות מקרים מרתקים ויצירתיים . גישה זו, הפונה לא רק אל ההגיון כי אם גם ובעיקר אל הדמיון ואל הרגש, מאפשרת תמורה רגשית רבת עוצמה. כל דמות שאנחנו לומדים לקבל הופכת אותנו שלמים יותר. כל דמות שנותנת לנו משהו שהוא ייחודי לה ואין לו תחליף, פותחת בפנינו זוויות ראייה חדשות, אופקים חדשים ואפשרויות חדשות לחוות, להתבונן ולפעול. ראיית הנפש כקבוצת דמויות פנימיות שכל אחת מהווה פן אחד שלנו, מאפשרת למצוא הגיון פנימי במצבים בלתי מובנים (למשל, כשאדם פועל בניגוד לאינטרסים העצמיים), להפחית תחושה מזיקה של אחריות יתר ולדחות אופני התנהגות בלתי קבילים מבלי לדחות את האדם כולו. זיהוי הדמויות והיכולת להכיר אותן, לחיות אותן ולשוחח איתן מאפשרים למטופל: 1. לראות מורכבות רבה יותר במקום ראייה פשטנית של שחור ולבן ("יש בי חלק שפועל מתוך אי-הבנה", הוא ראייה מורכבת יותר מ"אני רע"). 2. להפחית את המשקל השלילי של האשמה עצמית. 3. לעבור מהלך-נפש מעורב מדי להתבוננות מרוחקת יותר. 4. ללמוד לקבל פנים שלו שהוא חווה כשליליות. 5. להיעזר בדמויות עפ"י הצרכים המשתנים של החיים, במקום לנסות ולהסתיר אותן ולהתבייש בהן. יתרון מיוחד של הספר הוא שהכותבת נחונה בחמלה והבנה לא רק כלפי המטופלים כי אם גם כלפי כל הדמויות, אף לאלו שלכאורה מקוממות ומעוררות התנגדות. הגישה האמפתית מאפשרת למונחה להרחיב את יכולת הקבלה והחמלה שלו ומצמצמת את הנטייה המזיקה להרחיק מעצמו את הצדדים שאינו אוהב. ספרים נוספים בסידרה: "הריון מדומה"/ זיגמונד פרויד ויזף ברויאר, "שתי נשים היסטריות"/ זיגמונד פרויד, "טיפול נפשי – מדריך למשתמש"/ דרור גרין, "השטן שבינינו"/נחי אלון וחיים עומר.