בליל חג המולד של שנת 1971, מחכה לצ‘רלי צ‘פלין על אחת הכורסאות בביתו דמות המוות. אלא שהשחקן הדגול בן ה-82 ממאן לתת למסך לרדת על חייו. הוא רוצה להמשיך לראות את בנו הצעיר גדל, והוא מציע לדמות המוות עסקה: אם יצליח להצחיק אותה, היא תיתן לו בתמורה שנת חיים נוספת. וכך, בכל ערב חג מולד, שבה דמות המוות ונותנת לו הזדמנות להאריך את חייו. צ‘פלין קונה לעצמו עוד כמה שנים, אך גם לו ברור שעסקה זו לא תוכל להימשך לנצח.
בעודו מחכה למפגש האחרון עם המוות מחליט צ‘פלין לכתוב מכתב, ובו הוא מתבונן לאחור בחייו, מילדותו מוכת העוני בלונדון והתייתמותו (מאב אלכוהוליסט ואם מעורערת בנפשה), דרך צעדיו הראשונים על הבמה והקולנוע ועד להצלחתו המטאורית.

פאבּיוֹ סטאסי, מהסופרים הצעירים הבולטים באיטליה כיום, מביא באופן כובש ורענן לא רק את סיפור חייו של השחקן והבמאי הגאון אלא גם את סיפור לידתו של הקולנוע והקסם שהוא הילך על אומה שלמה.
לפני עיניהם המשתאות של צוותי ההסרטה וצופי הקולנוע, הופך צ‘פלין מנווד עם שפם קטן, הליכה משונה, מקל וכובע מרופט לאחת הדמויות האיקוניות הגדולות ביותר שידע תור הזהב בקולנוע האמריקאי.
כפי שבסרטיו האילמים הקומי והטראגי שלובים זה בזה, כך גם בחייו של צ‘פלין, התחלות קשות ומפחי נפש מובילים לניצחונות גדולים ורגעים קסומים.