אהבה לא מכאיבה לבני אדם, אלו בני האדם שמכאיבים לעצמם
היפהפייה הנרדמת, שלגייה וסינדרלה הם חלק מהספרים שנהגה אימי להקריא לי לפני השינה. סיפורים על נסיכות, על נסיכים יפי תואר ועל אהבת אמת. הו, כמה אהבתי את הסיפורים האלה, אבל מהר מאוד למדתי שהמציאות היא לא סיפור אגדה ואהבת אמת היא בסך הכול אשליה.
אחרי שאימי עזבה צפיתי באבי נמוג לאיטו עד שלא נותר ממנו כלום, ונדרתי נדר שלעולם לא אהפוך להיות כמוהו. החלטתי להעניק לגברים בחיי את הזמן שלי, את מוחי ואת גופי. הכול, מלבד הלב שלי.
זה עבד עד שהגיע ויל, ומה שהיה לי להציע לו פשוט לא הספיק, הוא רצה הכול, כל חתיכה פגומה ומצולקת ממני.
כשמלחמה עמדה לפרוץ, והחיים של האנשים החשובים לי ביותר היו בסכנה, נאלצתי לברוח ולקחת אותם איתי.
חשבתי שהשארתי אותו מאחור. אבל טעיתי.
בימים הוא רדף את מחשבותיי, ובלילות השתלט על חלומותיי, הוא היה הסחת דעת שלא יכולתי להרשות לעצמי, לא כשטעות אחת הייתה עלולה לעלות בחייהם של אהוביי. אבל מה כבר יכולתי לעשות כשהוא פשוט סירב להיעלם?