שיריו של חפיז הם במידה רבה סוג של מדיטציה. השירים מעלים את רמת התודעה של הקורא הרגיש, אך גם מבקשים ממנו לגשת אליהם כבר מרמת תודעה גבוהה יותר מזו היום יומית, כפי שניגשים למדיטציה, תפילה, נגינה, או כל פעילות בעלת אופי רוחני.

החזרות על ביטויים שונים (האהוב, היקום, אלוהים…) הם נדבך באופי המדיטטיבי של השירים, אשר מתארים יחדיו חוויה אחת מתמשכת. חווית ההתעלות הרוחנית המועברת בשירים, היא החוויה שהמשורר מקווה ליצור בקורא והיא יותר מאשר רק חוויה שכלית, ריגשית או פיזית.

טעם מיוחד יש בשירים כאשר בנוסף על קריאתם “בלב” (תרתי משמע) מקריאים אותם בקול לאדם או לאנשים נוספים. ומה שנוצר הוא מה שנשאר