אילנה-דווידה צ`אנדל, המספרת את סיפורה בגוף ראשון, היא ילדה מחוננת, רגישה ומתמרדת. החל מגיל רך היא יודעת שאמה היהודייה נמלטה לארצות הברית לאחר מוראות מלחמה ופוגרום באירופה, שגרמו לה לאבד את האמונה באלוהים ולדבוק בסוציאליזם.
אביה הנוצרי, עיתונאי צעיר, נלבב וכשרוני, איבד גם הוא את אמונתו הדתית לאחר שהיה עד למעשה זוועה שנעשה בצעיר שביקש להגן על זכויות פועלים. האב האהוב נהרג בהפצצת הזוועה שהפציצו הפאשיסטים בספרד והנערה אינה מסתפקת בטקס זכרון שערכה המפלגה הקומוניסטית לאביה המת, ומתעקשת לומר אחריו ``קדיש`` בבית כנסת בכל שבת, אחד עשר חודשים רצופים, לפי ההלכה היהודית. אין היא מושפעת מדברי גברים ונשים יהודים, האומרים לה שאישה אינה אומרת ``קדיש`` על מת.
אמה מאבדת את אמונה בברית המועצות ובסטאלין מנהיגה, משום ש``כרת ברית עם השטן`` - חוזה אי ההתקפה שלו עם היטלר, וכשתוקפת גרמניה את ברית המועצות, מאחלת האם ש``יטרפו חיים אלה את אלה``.

חיים פוטוק בעל כשרון הסיפור המעמיק שימש רב צבאי במלחמת קוריאה והוא מחברם של חמישה רומנים על חיי יהודים בארצות הברית בת זמננו.