"כאשר היסטוריון של מדע בוחן את המחקר בעבר מנקודת-הראות של ההיסטוריוגרפיה בת זמננו, הוא עשוי להתפתות ולהכריז כי בשעה שמשתנות פרדיגמות, משתנה איתן גם העולם עצמו... כאילו פתאום נעקרה הקהילייה המקצועית אל כוכב-לכת אחר, שבו עצמים מוכרים נראים באור אחר, ואליהם מצטרפים גם כאלה שאינם מוכרים. שום דבר מסוג זה אינו קורה, כמובן: אין שום השתלה-מחדש גיאוגרפית; מחוץ למעבדה נמשכים בדרך כלל עסקי היומיום כמקודם. ועם זאת, שינויי פרדיגמה אכן גורמים לכך שמדענים יראו את העולם של עיסוק-המחקר שלהם אחרת. במידה שכל מגעם עם העולם הוא דרך מה שהם רואים ועושים, אנחנו עשויים לרצות לומר שאחרי מהפכה המדענים מגיבים על עולם אחר."
האומנם המדעים לא נבנים בדרך של הצטברות אלא מתקדמים דרך מהפכות? "המבנה של מהפכות מדעיות" יצא לאור לראשונה בשנת 1962, ומייד קרה משהו נדיר בפילוסופיה: הספר נהיה רב-מכר! כשיצאה לאור המהדורה המורחבת, ובה אחרית דבר מלאה הסתייגויות, הבהרות ותוספות, בשנת 1970, כבר היה המבנה ספר יסוד בלימודי מחלקות רבות באוניברסיטאות, ולא בפילוסופיה ובהיסטוריה של מדע בלבד. באיזה תחום לא מדברים על "מהפכות", על "פרדיגמות"? המושגים שאותם הנהיג קון מוטמעים היום ברשת הפרושה על-פני הדיון בכל תחומי התרבות.
יהודה מלצר היה מרצה לפילוסופיה, והיום הוא העורך הראשי של ספרי עליית הגג. בין תרגומיו, "חשכה נראית" מאת ויליאם סטיירון. זכה בעיטור האנס כריסטיאן אנדרסן לתרגום ספרי מופת לילדים
342 עמודים.