הקמתו של הכור הגרעיני בדימונה, פרויקט הגרעין ועיצוב המדיניות הגרעינית של מדינת ישראל עמדו במוקד מחלוקת פוליטית גדולה, בצמרת מקבלי ההחלטות במדינה. מראשית הדרך התחולל בצמרת השלטון מאבק סבוך ואינטנסיבי, שהשפיע על המערכת הפוליטית הפנימית והתווה את מדיניות החוץ הישראלית. ספר זה חושף לראשונה מקורות ארכיוניים ישראליים רבים, מספר את התפתחותה של המחלוקת, שרובה היה נסתר מן העין, ומעיר את סיפורו הנשכח (והמושכח) של "הוועד לפירוז גרעיני", שפעל בשנות השישים כדי למנוע את חימושה של ישראל בנשק גרעיני ועם חבריו נמנו אנשי רוח מרכזיים כמו מרטין בובר וישעיהו ליבוביץ ואישי ציבור חשובים כמו אליעזר ליבנה.

המאבק על הפצצה מציג לראשונה, כמה פרשיות שלא נידונו עד היום, ביניהן: המימון הגרמני של הכור בדימונה, דרכי הגיוס של הכסף לפרויקט ו"החברה לענייני מדע", המחלוקות בוועדת החוץ והביטחון ובישיבות הממשלה, הניגוד בין לוי אשכול ודוד בן גוריון בסוגיה הגרעינית, הקמת ועדת השרים לענייני ביטחון והשפעתה על הפרויקט הגרעיני, הוויכוח על מדיניות החוץ הישראלית, הממד הגרעיני של קשרי ישראל־גרמניה, הצעותיו של שמעון פרס לבצע ניסוי גרעיני בימים שקדמו למלחמת ששת הימים ופרשיות רבות נוספות.

חשיבות הספר היא בהבהרת התהליך הפנימי של קבלת ההחלטות הפוליטיות והפשרות שאימצו הצדדים השונים במחלוקת על הפרויקט הגרעיני ובתיאור התפקיד המרכזי והחשוב של הוועד לפירוז גרעיני במערכת הפוליטית ובשיח הציבורי.