הֶחָתוּל מְיָאוּ

חָתוּלִי הַחֲתַלְתּוּל לֹא רָצָה לִהְיוֹת חָתוּל כְּמוֹ כָּל הַחֲתוּלִים, הַמְּיַלְּלִים “מְיָאוּ”. הוּא רָצָה לִהְיוֹת לִפְעָמִים בַּעַל חַיִּים אַחֵר.

יוֹם אֶחָד הֶחְלִיט לַעֲשׂוֹת מַעֲשֶׂה וְצָבַע אֶת עַצְמוֹ בִּצְבָעִים רַבִּים כְּדֵי לְהִשְׁתַּנּוֹת. כְּשֶׁהִתְבּוֹנֵן בַּמַּרְאָה, הֵבִין שֶׁלֹּא מְשַׁנֶּה מָה יַעֲשֶׂה, תָּמִיד יִהְיֶה חָתוּל “מְיָאוּ”, כִּי זֶה מִי שֶׁהוּא. כָּךְ לָמַד לִהְיוֹת שָׂמֵחַ וּלְקַבֵּל אֶת עַצְמוֹ כְּפִי שֶׁהוּא.

הַסִּפּוּר עַל הֶחָתוּל שֶׁלֹּא רָצָה לִהְיוֹת “מְיָאוּ” הוּא סִפּוּר מָלֵא קֶסֶם עֲבוּר הַגִּיל הָרַךְ, הָעוֹסֵק בְּדִמּוּי עַצְמִי וּבְקַבָּלָה עַצְמִית. בַּמְּצִיאוּת שֶׁל יָמֵינוּ, שֶׁמְּאֻפְיֶנֶת בְּשֶׁפַע וּבְתַחֲרוּתִיּוּת, אָנוּ לְעִתִּים לֹא מַטְמִיעִים בִּילָדֵינוּ אֶת הַיְּכֹלֶת לֶאֱהֹב אֶת עַצְמָם וּלְקַבֵּל אֶת עַצְמָם כְּפִי שֶׁהֵם. סִפּוּר זֶה מַעֲבִיר אֶת הַמֶּסֶר הֶחָשׁוּב שֶׁל הַקַּבָּלָה הָעַצְמִית בְּצוּרָה נְעִימָה, מְעַנְיֶנֶת, מְשַׁעֲשַׁעַת וּבְעִקָּר – מְדַבֶּרֶת בְּגֹבַהּ עֵינֵיהֶם שֶׁל הַיְּלָדִים.

פָּאפִּי לוֹפִּי

פָּאפִּי לוֹפִּי, בְּנָם שֶׁל אַבָּא פּוֹפִּי וְאִמָּא לוֹפִּינָה, הוּא כְּלַבְלַב אָהוּב. הוֹרָיו דּוֹאֲגִים לוֹ לַכֹּל, לְאֹכֶל טָעִים, לְקִנּוּחִים מְשֻׁבָּחִים וְלִבְגָדִים מְהֻדָּרִים. יוֹם אֶחָד מְשַׂחֵק פָּאפִּי לוֹפִּי בְּחוּטֵי הַצֶּמֶר שֶׁל אִמָּא וּמְבַלְגֵּן אוֹתָם בְּכָל הַבַּיִת. כְּשֶׁהוֹרָיו מְבַקְּשִׁים מִמֶּנּוּ לְסַדֵּר אֶת הַבָּלָגָן שֶׁעָשָׂה, הוּא רַק מִסְתַּבֵּךְ יוֹתֵר וְיוֹתֵר. אִמּוֹ, בִּמְקוֹם לִכְעֹס, רַק צוֹחֶקֶת וּמְסַיַּעַת לוֹ לֶאֱסֹף אֶת כָּל הַחוּטִים לְכַדּוּר.

זֶהוּ סִפּוּר יִחוּדִי עַל עֶרְכָּהּ שֶׁל מִשְׁפָּחָה, עַל אַהֲבָה לְלֹא תְּנָאִים וְעַל הַמֶּרְחָב הַחָפְשִׁי וְהַבִּלְתִּי מֻגְבָּל לְהִשְׁתּוֹלֵל, לְהִשְׁתּוֹבֵב וְגַם לַעֲשׂוֹת טָעוּיוֹת. פָּאפִּי לוֹפִּי מַמְחִישׁ עֲבוּר הַגִּיל הָרַךְ אֶת הַיְּדִיעָה שֶׁלֹּא מְשַׁנֶּה מָה – הֵם יְלָדִים שֶׁל אַהֲבָה, אֲהוּבִים וּמֻעֲרָכִים בְּדִיּוּק כְּפִי שֶׁהֵם.