תרגום: עמנואלה לוי אריאבבספרה הזעם והגאווה אוריאנה פלאצ'י שוברת שתיקה של עשר שנים. השתיקה שעליה שמרה, בביתה שבמנהטן, עד האפוקליפסה של 11 בספטמבר. והיא שוברת אותה ברעש מחריש אוזניים.באירופה עורר הספר הזה, ועדיין מעורר, סערה שלא נודע כדוגמתה זה עשרות שנים. התנצחויות, דיונים, ויכוחים, הנהוני הסכמה ושבחים חמים, התקפות פרועות. מיליון עותקים נמכרו באיטליה, שם הספר עדיין נמצא בראש רשימת רבי המכר. מאות אלפים נמכרו בצרפת, בגרמניה, בספרד: המדינות האחרות שבהן היה הספר במקום הראשון בין רבי המכר. תריסר תרגומים ראו אור בשפות שונות.באומץ לבה הידוע, אוריאנה פלאצ'י תוקפת את הנושאים שחשף הטרור האסלאמי: הניגוד ומה שהיא תופסת כחוסר התאמה בין העולם האסלאמי לעולם המערבי; המציאות הגלובלית של הג'יהאד מול היעדר התגובה והיחס הסלחני של המערב. בכנותה הלא מרוסנת היא משלחת האשמות חסרות רחמים ודברי ביקורת חריפים, ומכריזה בראש חוצות על האמיתות הלא נעימות שכולנו יודעים אותן אך איננו מעיזים לבטאן.בהגיונה המחמיר ובמחשבתה הבהירה היא מגינה על תרבותנו, ומאשימה אותנו על מה שהיא מכנה העיוורון שלנו, החירשות שלנו, המזוכיזם שלנו, הקונפורמיות והיוהרה שב"פוליטיקלי קורקט". בפיוט נבואי כמו של קסנדרה מודרנית היא אומרת זאת בצורה של מכתב המופנה אל כולנו.אל הטקסט מצורפת הקדמה דרמטית ומאירת עיניים שבה מספרת אוריאנה פלאצ'י איך הזעם והגאווה נולד וגדל, ושבה היא מכנה אותו "הספר הקטן שלי". וכמו כן, היא מספרת בהקדמה על אפיזודות משמעותיות מחייה יוצאי הדופן ומסבירה את בידודה המוחלט ואת בחירותיה התובעניות וההחלטיות. גם משום כך, מה שהיא מכנה "הספר הקטן שלי" הוא לאמיתו של דבר ספר רב משקל. ספר יקר ערך, ספר שמזעזע את מצפוננו. זהו גם דיוקן של נשמה. נשמתה שלה. אין ספק שהוא יוסיף לנקר במוחותינו ובלבבותינו.אוריאנה פלאצ'י היא בת פירנצה וחיה בעיקר בניו יורק. בעת טקס קבלת תואר כבוד בספרות הכריז הדיקן של קולומביה קולג' בשיקגו כי היא "מהסופרים הנקראים והאהובים ביותר בעולם". בתפקידה ככתבת מלחמה היא סיקרה את רוב הקונפליקטים של ימינו: מווייטנאם עד למזרח התיכון; מההתקוממות בהונגריה ב-1956 עד למהומות בדרום אמריקה בשנות השבעים; מהטבח במקסיקו סיטי ב-1968,עד למלחמת המפרץ. לדרישתה, הספר תורגם לעברית מהמהדורה האמריקאית שראתה אור בתרגומה שלה.