״אני חושבת שזו האחריות שלנו. אנחנו חייבות לספר זו לזו מה קורה מעבר להר הבא. אנחנו חייבות בדיווח. התרבות תמיד תעדיף לדחוק אותנו לשוליים כדי שנמשיך לשאת בעבודה השחורה בשקט. אנחנו חייבות לקחת אחריות על חוכמת השבט שלנו. אף אחד לא יעשה את זה במקומנו. מה שחסר לנו יותר מכל אלה הם ייצוגים אמיתיים. אם נשים תדענה מה מצפה להן, אולי תהיה פחות אשמה. יהיה אישור להרגיש קשת של רגשות. נגיד לעצמנו, אה. נכון. ככה בדיוק אמרו לי שסביר שארגיש. זה כנראה בסדר. ולא נרגיש מרומות, כאילו דורות של נשים הסתירו מאיתנו סוד גדול.״

מתוך המונולוג של הדס גלעד

 

הביטוי ״קשר שתיקה״ עולה לא פעם בהקשר של תיאור החודשים הראשונים לאחר הלידה. אולי מפאת בושה, אולי כי לא מעוניינים ״להפחיד את ההריוניות״, מספרים להן שתינוקן בעיקר יישן ויאכל, שהוא יתעורר במהלך הלילה, ממליצים לישון כשהוא ישן. קורסי ההכנה ללידה מכינים ללידה עצמה, לא ליום שאחרי. הייצוגים הטלוויזיוניים, אם יש, הם יצירי פנטזיה שמקיימים קשר דל עם המציאות, וברשתות החברתיות מוצגים בעיקר שיאים פוטוגניים.

 

רק עד לפני מאה שנים חיינו בחמולות (ולפני זה בשבטים), כך שכל יולדת שנכנסה בשערי עולם הלידה וההורות הראשונית, הכירה אותו לעומק והייתה עטופה מכל עבר. חכמת השבט זרמה בעורקיה. כיום אנו נחשפות לעולם זה רק בזמן אמת, ולמרות שאנו חיים בעידן מוצף במידע, עדיין, רוב הנשים חוות פער עצום בין מה שהן חושבות שיקרה, לבין מה שקורה בפועל. רוב הנשים גם לא מודעות לדברים מהותיים שעליהן לדעת על הלידה עצמה, כדי שהיא תהיה קלה יותר ותאפשר כניסה רכה לעולם האימהות. למעשה, אין סיבה לא לעבור בטוב את התקופה הזו, רק צריך לדעת להתכונן אליה באמת.

 

ספר זה, שמהווה מעין ״חכמת שבט עדכנית״, בא להכין באמת. דרך סיפורים מרתקים, אמיצים בכנותם, של נשים שכבר חצבו את הדרך, הרבה יותר פשוט ללמוד מה עבד, למה בדיוק לצפות, איך להתכונן וממה להימנע. החלק השני של הספר מאגד את מיטב המומחיות בארץ שחולקות ידע חשוב מאין כמותו על הלידה והחודשים שאחריה. כולן חברו כדי להושיט יד ולעזור לצלוח את הדרך הפלאית, הסוערת והעוצמתית הזו בטוב, כי זה לגמרי אפשר