התאספנו במקום שממנו יוצאים האוטובוסים לעיר חַלַבּ, ואבי מצא שתי מוניות שייקחו אותנו אליה. משם, כבר ידעתי, פנינו לגבול טורקיה והלאה לארץ ישראל. נתנו עוד מבט לצדדים, לראות שאין מישהו מהמוח’אבראת בסביבה ונכנסנו למוניות, משאירים מאחורינו את כל מה שהיכרנו. לו ידענו את שמצפה לנו במסע הזה, ספק אם היינו יוצאים לדרך. אבל בשעת בוקר זו כמובן שטרם ידענו. ודבר אחד במיוחד זכרתי – את שהשביע אותי מספר ימים קודם לכן: ”אתה תעבור ראשון את גדר הגבול. ומשם, אל תביט לאחור. גם אם יהיו יריות, גם אם אנחנו לא נגיע אחריך, תמשיך הלאה”. בספר הבריחה מדמשק מתאר ג’ק בלנגה את הסיפור הבלתי ייאמן של בריחת משפחתו מסוריה בהיותו נער, ואגב כך את סיפורה של יהדות דמשק, מהקמתה של מדינת ישראל ועד הבריחה, עשרות שנים מאוחר יותר – המעצרים, העינויים בכלא, המשפחה שנקרעה, החיים בפחד וההבטחות שנכזבו. ואולי לא פחות מכך, זהו גם סיפור על כוחם של חלומות והנחישות להגשמתם.