"אין דבר כזה יותר מדי שמיים"
אֶספֵּרַנסָה ילדה בת-עשרה ממוצא מקסיקני הגדלה בשיקגו, עוברת לגור עם משפחתה ברחוב מנגו, בשכונה גדושת מציאות קשוחה ויופי קשוח. אספרנסה לא רוצה להיות שייכת – לא לשכונתה העלובה והמחניקה, ולא לציפיות הנמוכות של העולם ממנה. זהו סיפורה של נערה צעירה המפלסת דרך אל העוצמות שבתוכה, מעצבת ותובעת לעצמה את זהותה, וממציאה את מי שהיא עתידה להיות.

לעתים שובר לב, לעתים עולז על גדותיו, הבית ברחוב מנגו כתוב מקטעים-מקטעים שנעים על הרצף שבין סיפור לשירה, בגוף ראשון-הווה, תוך השתרגות הספרדית באנגלית בפסיפס דו-לשוני. אלה יונקים עמוקות מחוויות ההתבגרות של סיסנרוס עצמה, והם מבטאים את ניסיונה להשמיע את קולה המושתק של מהגרת היספאנית צעירה.