זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וכַחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם...
משה אחז בספר הברית וקרא בו בפני העם, שאמר: "כל אשר אמר ה' נעשה ונשמע" (שמות כד, ז). "נעשה ונשמע" – אמרו ישראל בהר סיני.
למרגלות ההר עם שלם ראה במו "עיניו", ריבונו של עולם מכריז על הברית הבלתי מתפשרת עם העם כולו, כמו זו שבעבר נחתמה עם אברהם (אברם): אבי האומות! "עם חמום מוח, עם צוואר נוקשה, תהיה האומה של כוהנים, של פדגוגים!". כך יצאה הבחירה, משימה קדושה – הסבר תמידי של זכות לצדק, לאמת, לשוויון על כל אדם, במילה אחת: אהבת האחר בכל ענווה. "עיניו של האחר שואלות אותי, פניו קוראים לי: אני אחראי לו, הוא אחראי לי – היהדות היא אתיקה אוניברסלית; זוהי התפרצות של התנסות טרנסנדנטלי בחיינו ובמעשינו. ההתעלות הזו היא חלק מעצמנו, היא חלקנו מהשכינה. זה נוגע לאנושות כולה. כל יהודי, שאוהב צדק ואמת, נושא בתוכו את אופיו האנושי: כי "אם אני לא דואג לעצמי, מי ידאג? ואם אכפת לי רק מעצמי, האם אני עדיין אני? (א' לוינס). זהו ההסבר היחיד לאניגמה הנקראת "להיות יהודי".
אל כל טובה אנושית או אלוקית מחוברים תנאים. התנאי לאדמות יהודיות מחייב ציות לחוקי האל והפצתם בקרב עמי העולם. למעשה, זהו החוזה שנחתם בהר סיני בנוכחות משה בין העברים/היהודים לאלוקיהם. אם ישראל חוותה את הנס של התקומה, לאחר אלפיים שנות גלות, זה היה ללא ספק בתנאי של קיום חוקי בורא עולם וחזרה בתשובה. כיום, אותם יהודים שחוו את הנס ושבו בכל זאת לפשע ולאי-ציות לחוקים יחד עם אימוץ הכללים הרעים של הגויים - נכנסים למהלך שיוביל אותם להרס עצמי.