פאניה עוזבת את רוסיה בעקבות הפוגרומים שהתרחשו שם. היא חזתה במות הוריה, נאנסה ונכנסה להריון כבר בגיל 15. פאניה החליטה לעלות לארץ ישראל בעקבות חלומו של אביה - לעלות לארץ ישראל, אך הוא עיכב את יציאתו מפני שציפה לבנו ישראל לוליק (אחיה של פאניה), שנחטף בגיל 12 לשירות בצבא הצאר ומאז חזרתו סבל מבעיות נפשיות המתבטאות בחוסר תקשורת ובפחד מתמיד מאנשים. אחיותיה הגדולות של פאניה היגרו לאמריקה. לבסוף, ביחד עם בתה תמרה שנולדה כתוצאה מהאונס, דודה ואחיה עולים לארץ ישראל. שבועיים לאחר שהגיעה ליפו פגשה פאניה את יחיאל. פאניה הייתה זקוקה למישהו שיעזור לה לגדל את ילדתה. יחיאל, מצד אחר, הוא אלמן ואב לשני ילדים, וגם צריך צלע נשית בטיפול בילדיו כשם שפאניה זקוקה ל"גבר" שלה; ובמיוחד עכשיו, כשיש לה בת וכשהכסף הולך ואוזל ואין היא יכולה לסמוך על דודה הזקן. לכן, יחיאל ופאניה החליטו להתחתן משיקולים כדאיים. בתחילה, נישואין אלו אינם מחייבים. בהסכם ביניהם דובר על כך שלא יהיו יחסי אישות ושהנישואין יהיו פיקטיביים בלבד, זאת משום שפאניה עדיין סבלה מטראומת האונס ולא יכלה לסבול את המחשבה שגבר כלשהו יגע בה. פאניה, יחיאל, תמרה ולוליק רוכבים על פרדות מחיפה לג'עוני, כפר ערבי ליד צפת. ליד ג'עוני הוקמה היאחזות - גיא אוני.
החלטתה של פאניה היא לא להזכיר את נסיבות הולדתה של בתה תמרה כדי לא לסמנה באות קלון.
כאשר מגיעה פאניה לגיא אוני היא מתאהבת בהיסטוריה ובנוף של המקום, וכאן היא מתחילה את העלייה הראשונה שלה ונתקלת בקשיים ואף נוקטת בפעולות חריגות ובעבודות שבזמנו נחשבו ל"לא ראויות" לאישה: מכירת טבק ותרופות וסחר במטבעות. כל אלה נחשבו לשבירת הנורמה, מכיוון שנשים עבדו במשק הבית ודאגו לילדים. לפאניה יש את הכישרונות הרבים אשר אותם רכשה עוד ברוסיה. כמו כן, קיימת לפאניה תאוות הקריאה והמוזיקה שלא איפיינו את הנשים המקומיות.

למרות הטרגדיות שפוקדות אותה מצליחה פאניה להתאושש במהרה ולשקם את חייה שוב ושוב. בנוסף לסיפורה של פאניה מביא הספר את סיפור הקמתה של גיא אוני (ראש פינה) בשנת 1878, שהוקמה על ידי מספר חלוצים מצפת.