חלקו הראשון של חיבור זה דן בתולדות גולי ארץ-ישראל החל מגלות אשור, שהתרחשה בעת הגליית עשרת שבטי יושבי ממלכת ישראל והחלה בשנת 733 לפנה"ס והושלמה בשנת 722 לפנה"ס, לפני חורבן בית ראשון.

חלקו השני של החיבור מתאר את קורות גולי ממלכת יהודה, הנקראת גם גלות בבל, שהחלה בשנת 586 לפנה"ס עם הגלייתו של המלך צדקיהו וחורבן בית ראשון. וחלקו השלישי של החיבור מגולל את קורות נוכחותם והתיישבותם של הגולים מגלות רומי לאחר חורבן בית שני באירופה ובצפון אפריקה.

המחבר מציג את הממצאים אודות החיפושים אחר עשרת השבטים האבודים מתוך האגדות והמחקרים שנערכו במשך מאות בשנים על ידי חוקרים והיסטוריונים וגם מגילויים ארכאולוגיים וממקורות בעל פה וגם על בסיס תיאור מסורות ותיעוד סימנים יהודיים מובהקים. המחבר עורך גם סקירה היסטורית המתייחסת לנוכחותם והתיישבותם של קהילות נידחי ישראל ברחבי תבל, מגולי בבל ומגלות רומי ובוחן גם את הידוע אודות שבטים וקהילות המשייכים עצמם לזרע ישראל.