הופ אדלמן הוצפה מכתבים אחרי שפירסמה מאמר על מות אמה. הנה מובאות מקומץ המכתבים הללו:
``כשקראתי את המאמר שלך לא האמנתי למראה עיני. אמי בת ה49- כשהייתי בת 15, והתחושה בלא שם, אותה תחושה חמקנית ופשוט איומה של חוסר תקווה, מלווה אותי מאז ועד היום. אובדנה של אמי השפיע השפעה דרסטית על חיי. במאמר שלך אמרת את כל מה שהרגשתי בכל השנים הללו ולא הייתי אמורה להרגיש. אני מצפה לספרך בתחושת דחיפות וצורך רב, תבורכי``.
סן אנטוניו, טקסס

``קראתי את מאמרך, זועזעתי מהתובנה שבה ומה שכתבת דיבר אלי ברובד כה עמוק עד שבכיתי. אני בת 50, וביליתי את כל חיי, מאז מותה של אמי כשהייתי בת 14, בחיפוש ובתחושה של תלישות. בהצלחה עם הספר שלך. אחכה לו``.
סיינט פול, מינסוטה

``אמי מתה בינקותי וזה היה המאורע החשוב ביותר בחיי. בגיל 74 אני עדיין מבחינה באופנים בהם הוא משפיע על התנהגותי``.
וורן, ורמונט

``אחרי שבע שנות חיפוש אחר משהו שיסייע לי להבין מה קורה בתוכי, הרגשתי כאילו מצאתי את החתיכה החסרה בתצרף. אני מצפה לרגע בו אוכל להשלים את התצרף בעזרת ספרך``.
מילווקי, ויסקונסין

``כשאת מתקרבת לגיל בו היתה אמך בעת מותה, את מפתחת מודעות חריפה להיותך בת תמותה. בזמנים טובים ורעים גם יחד אני מודעת עד כאב לכך שאיני יכולה לחלוק עמה דברים: ולעובדה האיומה שמעולם לא היכרתי אותה כאדם בוגר, אלא רק כילדה. אני מצפה בקוצר רוח לספרך``.
וורסייד, ניו יורק