" הלוואי שיכולתי... לעשות את גופו של כל שיר מגופי שלי."
המשוררת הארגנטינית היהודייה אלחנדרה פיסארניק( 1936 – 1972) פרסמה שבעה ספרי שירה, שהיו בימי חייה נחלתם של מתי – מעט. לאחר מותה זכתה יצירתה להכרה שגאתה לדרגת פולחן, הנמשך עד היום.זה שנים שהיא נחשבת לאחד הקולות החשובים, החדשניים ורבי ההשפעה בשירת אמריקה הלטינית ובשירת הנשים בעולם. שירתה העזה והצלולה חוצבת יופי מחשכה ומבטאת את כאבה של מי שחלפה בעולם כנוכרייה וכגולה, יודעת שהגאולה תמיד "מעבר לנהר, לא כאן אלא שם."
זהו מבחר מקיף ראשון בעברית משיריה ומיומניה של אלחנדרה פיסארניק.

קול קבצני
ואני עוד מעזה לאהוב
את צליל האור בשעה מתה,
את צבע הזמן בקיר נטוש.

במבטי אבדתי הכל.
כל כך רחוק לבקש. כל כך קרוב לדעת שאין.