בוקר על סיפון האונייה "טרנסילבניה", באוגוסט 1950. שיפולי הר הכרמל נראים מרחוק. דומייה על הסיפון העמוס לעייפה, העיניים נוצצות, המבטים מופנים לעבר החוף המתקרב. המבוגרים מחזיקים את הילדים הקטנים על הידיים ונדחקים כדי לראות טוב יותר את הארץ החדשה.           

כל תלאות השייט נשכחות למראה ההר היפה שמולנו. לאיש אין מושג מה טומן לו העתיד, אבל יש קסם באוויר.          

שער העלייה, מחנה בריטי נטוש עם מבנים ארוכים וגגות פח עגולים, בפאתי העיירה טירה. 12 שנים מאוחר יותר אחזור למבנים אלו כטירון בגדוד 51 של גולני.         

שנות החמישים. מדינת ישראל בחיתוליה. העולים שזה עתה הגיעו, חווים קשיים רבים, אבל בעיני ברונו גרינברג, שזה עתה עלה מרומניה, וחבריו, מצטיירת התקופה כתקופה עליזה ונהדרת. בשפה בהירה ומלאת הומור מתאר ברונו את ההווי בעיר על אוכלוסייתה המגוונת, את השוק, בית הספר היסודי, קולנוע "אילון", האצטדיון החדש, בית"ר רמלה ועוד. כמו כן, מתוארים בספר החיים בקיבוץ של עליית הנוער, שנות ה-60 העליזות, אנקדוטות מהשירות הצבאי ועניינים שבינו לבינה.