מה משמעותם של חיים אותנטיים והגונים ביחסים עם עצמנו ועם הסובבים אותנו? האם אנו יכולים לשנות את דרך חיינו? אם תינתן לנו החירות לעצב את עולמנו, כיצד נרצה שעולם זה ייראה? ומדוע אין אנו תמהים יום־ יום ושעה שעה על עצם הימצאותנו כאן, בשעה זו, במקום זה?
בשאלות אלה ואחרות עסקו האקזיסטנציאליסטים, חבורה של פילוסופים וסופרים הרפתקנים, שסיפור חייהם והגותם משתרעים מן השנים האפלות של גרמניה לאחר מלחמת העולם הראשונה עד פריז של שנות הארבעים והחמישים. כשהתעמתו עם הסוגיות המהותיות ביותר של קיום האנושות, הם אתגרו את המקובלות של זמנם והטביעו חותם עמוק על תרבות הנעורים של שנות השישים, על התנועות לקידום זכויות האזרח והמאבקים החברתיים ועל הפמיניזם. לימים נדמה כי משנחלו האקזיסטנציאלסטים ניצחונות בתחומים אלה פג העניין בהם ובבשורתם, אך בימינו, כאשר צצות ומחריפות שאלות הזהות, מהות החירות והטכנולוגיה הכובשת הכול, אנו שבים לכתביהם ומבקשים למצוא בהם תשובות ומענה למצוקתנו.
בית הקפה האקזיסטנציאליסטי הוא סיפורה החשוף והפרטי מאוד של קבוצת הוגים נועזת, היחסים האישיים ביניהם, פרשות האהבה שלהם, המרידות ולעיתים אף היריבויות הכמעט אלימות ביניהם. המחברת מגוללת סיפור אפי ענקי של דעות ומחשבות, סוער ומסעיר, שקדח במוחותיהם של אישים נלהבים ושוברי מוסכמות.