אסופת הסיפורים של חיים לפיד היא ספר הרפתקאות מזן שטרם הכרנו. ארצות הקור יכולות להשתרע על מרחביה מוכי הכפור של אירופה; אבל בה במידה הן יכולות לארוב לנו מעבר לפינה, במקום שבו, בבת אחת, הטמפרטורה צונחת, ובני אדם נדרשים ללבוש עוד ועוד שכבה. ואמנם גיבוריו של חיים לפיד – מספרים וחקיינים, שחקנים ואמני ביצוע – מיטיבים להתלבש: למקרא סיפוריו אנחנו מגלים כי לא במערומיהם ניכרים בני האדם, אלא באופן שבו הם מתלבשים. אלא שהקור מחלחל מבעד לשכבות ומגלה לבני האדם שלא התלבשו אלא בבשרם.

לפרקים נדמה שהסיפורים שגיבוריו של לפיד עוטים על עצמם – ומשכללים בדקות מעונה ומתענגת – מבריחים אותם לעולם שבו המוות עצמו עובר מיד ליד כמסכה שאינה הולמת את פניו של איש. אבל הסיפורים הנכפלים זה בזה בשטף מתעתע מסגירים את המספרים המאלתרים לחידלון שביסוד כל שפעתם – לנקודת העיוורון שכל המראות המתחלפים נכונו עליה. כחקיינים שלא נחשפו מעולם למקור ושחקנים שלא היה בידם סיפק לשנן את שורותיהם, אין לגיבוריו של לפיד אלא להיסמך אלו על לחשים של אלו; למות ולקום מן המתים בהישמע האות; לחזור על סיפורם ולאבד אותו בסיפורו של מישהו אחר; לשקר ולגלות כי בדיונם הוא אמת ניצחת. הדמויות בארצות הקור נידונו לגלם זו את זו בעל כורחן, במגבלות כישרונן, שוב ושוב; ולגלות שבחזרה זו הן נוצרות את רטט יחידותן בעולם. בכישרון מספר מהפנט, בקול בוטח וחם, מוביל אותנו חיים לפיד לאולם החזרות של הקיום האנושי, ששחקניו המסורים טרודים מכדי לדעת שהם מצויים כבר בעיצומה של הבכורה. הסיפור ארצות הקור, שהעניק לאסופה זו את שמה, שימש בסיס לסצנת הפתיחה בסרטו עטור הפרסים של נדב לפיד,  "מילים נרדפות".