הטרילוגיה של הסופרת הצרפתייה שרלוט דלבו, ניצולת אושוויץ, היא בלי ספר אחת הפסגות הספרותיות שנוצרו לאחר השואה. דלבו מתעדת את רגעי האימה, את המאמצים הנואשים לשרוד ואת הצמיכה ההדדית בקרב קבוצת הנשים שעימן הגיעה למחנה - כולם מתנגדות פעילות לכיבוש הנאצי בצרפת. כעבור שנים היא מתחקה אחר קורותיהן וחושפת את הטראומה שנשאו בליבן ובגופן ואת השלכותיה זמן רב אחרי תום המלחמה.

בעוצמה פואטית חריגה ביופייה, דלבו מיישירה מבט מצמית אל הזוועה ומוכיחה כי אפשר ואפשר לכתוב ספרות ושירה אחרי אושוויץ. יצירתה נחשבת כיום לקלאסיקה של ספרות השואה, ולעדות הנשית החשובה ביותר שנכתבה בפרוזה מאותם ימים אפלים.

אף אחד מאיתנו לא יחזור הוא יצירת מופת ועדות בעלת חשיבות עליונה, המובאת כעת לראשונה בתרגום עברי.

אף אחד מאיתנו לא יחזור הוא רצף של רגעים משוחזרים על רקע מציאות שאנשים שלא חוו אותה לא מסוגלים לדמיין. שרלוט דלבו כותבת על הסבל ומצליחה להדהד אותו בעוצמה גבוהה עד כדי כך רק הלא מודע והמוות. [...] הקוללוחש, פולח לב. קול החיים והזוועה. מרגע שהקול הזה נשמע הוא רודף אותך, אינו מרפה. איני מכיר יצירה המשתווה לזושל שרלוט דלבו, למעט אולי "גרניקה" של פיקאסו או "לילה וערפל" של אלן רנה, הניחנות באותן ענווה ושבירוּת , באותו רוך מזרה אימה. הלחש הכואב והמטלטל הזה הוא מאותם ספרים נדירים ששומטים בבת אחת את הקוראים בתוך ארץ זרה להם.