ג'נט מקרדי היתה בת שש כשאמה לקחה אותה לאודישן הראשון שלה למשחק. החלום של אמה היה שבתה היחידה תהיה כוכבת, וג'נט היתה מוכנה לעשות הכול כדי לשמח אותה. משום כך צייתה כשזו דרשה ממנה מה שהיא כינתה "הגבלת קלוריות", לאכול מעט ולהישקל חמש פעמים ביום כדי להישאר קטנת גוף. היא סבלה בשתיקה גם כשערכה לה בבית טיפולי יופי יסודיים ורחצה אותה עד גיל שש־עשרה. אמה היתה שותפה מלאה ליומניה, לאימייל שלה ולכל הכנסותיה.

אני שמחה שאמא שלי מתה מאת ג'נט מקרדי, כוכבת "iCarly" ו"סאם וקאט", הנו ממואר מצחיק ונוגע ללב החושף את סיפורה של ילדה שחקנית בעלת הפרעות אכילה ובעיות התמכרות, על יחסיה המורכבים עם אמה השתלטנית וגם על הצלחתה לקבל בחזרה שליטה על חייה.

כשהתגשם חלומה של אמה עם ליהוקה של מקרדי לסדרה של ניקלודיאון, "iCarly", היא נדחפת בעל כורחה לפרסום. אמה החלה לכתוב אימיילים למנחים של מועדוני המעריצים והתייחסה לצלמי הפפראצי בשמותיהם הפרטיים ("היי, גלן!"). ג'נט לעומת זאת סבלה מחרדות, בושה וסלידה עצמית, שקיבלו ביטוי בהפרעות אכילה, בהתמכרויות, ובשורה של מערכות יחסים לא בריאות. הבעיות החמירו כשקיבלה את התפקיד הראשי ב"סאם וקאט", המבוססת על "iCarly", לצדה של אריאנה גרנדה. באותם ימים אמה מתה מסרטן. לבסוף, אחרי שג'נט פנתה לטיפול נפשי ונטשה את המשחק, היא החלה להחלים ולהחליט בעצמה, לראשונה בחייה, מה היא באמת רוצה.

אני שמחה שאמא שלי מתה, הכתוב בכנות מפתיעה ומתובל בהרבה הומור שחור, הוא סיפור מעורר השראה על חוסן ועל עצמאות, וגם על השמחה שבחפיפת השיער שלך בעצמך.