לְאֵהוּד הַקָּטָן הָיָה יוֹם לֹא טוֹב בַּגַּן. כָּל הַיּוֹם הִרְגִּישׁ דָּחוּי וְלֹא רָצוּי. בְּאוֹתוֹ לַיְלָה הוּא פּוֹגֵשׁ מִפְלֶצֶת לְיַד מִטָּתוֹ, שֶׁמַּרְגִּישָׁה דְּחוּיָה אַף הִיא. לְמָחֳרָת שְׁנֵיהֶם הוֹלְכִים יַחַד לַגַּן. אֵיךְ יָגִיבוּ יַלְדֵי הַגַּן כְּשֶׁיִּפְגְּשׁוּ אֶת הַמִּפְלֶצֶת בְּתוֹכָם? הַאִם יִמְצְאוּ פִּתְרוֹנוֹת לַבְּעָיוֹת? וּמָה הַקֶּשֶׁר לָעַכְבְּרוֹשׁ הֶחָצוּף?