בספר אל היער הקסום של הילדות מזמין אותנו יהונתן דורון אל נקודות השבר של ילדים בסיכון, משפחות קרועות והורים ומחנכים שלא מוותרים על הילדים. מתוך ההיחשפות למשפחות שנחבלו וכאבו, עולה מוטיב קבוע של ההבנה. כל הורה ששגה, הכאיב או נטש, כל ילד שהיכה ופוצץ והחריב – הם כולם ראויים להבנה ולהכלה, לאמון מחודש ולתיקון.

בספר שזורים גם סיפוריהם של הורים ובני נוער שספרו הראשון של יהונתן דורון התגלגל לידיהם, והקריאה בו התניעה שינוי מופלא במסלול חייהם. אין סיפוק גדול מזה לאדם שכותב ספר – היכולת להעלות על הכתב דברים שיסייעו בפועל לאנשים רבים ויהיו עבורם קרש הצלה, או לפחות קרן של נחמה.

עוד לוקח אותנו יהונתן לתובנות ולהרהורים שלו כאיש חינוך מנוסה, ולמסרים שהוא מוצא באגדות ובסרטים לילדים. בדרך הוא שוקד תמיד להדק את הקשר בין האדם הבוגר לבין הילד שבתוכו, שזקוק לא פעם לטיפול ולמרחב משלו.

יהונתן מציע מבט אוהב לכל הילדים האבודים ולכל ההורים, ללא שמץ שיפוטיות, בקבלה ללא סייג ומתוך כבוד מלא לבחירתם. ומי מאיתנו אינו כמהַ לאחד שיקבל אותנו ללא תנאי, באהבה.

 

יהונתן דורון ניהל תיכון דמוקרטי בתל-אביב וגם מסגרת ייחודית לילדים עם קשיי התנהגות והשתלבות בבת ים. כיום, בזמן פרסום הספר, הוא מנהל פרויקט ייחודי שהגה והוא מיישם עם בני נוער בחטיבת ביניים ובתיכון במכמורת, ומלַווה צוותי חינוך בכל הארץ. בנוסף, כמנחה הורים בהכשרתו יש לו קליניקה בתל-אביב והוא משמש יועץ למפקחות ולמנהלי בתי ספר ומוסדות חינוך. ועדיין, בתוך שלל עיסוקיו, הוא מתעקש לרכז את תחום האמנויות והמוזיקה בפנימייה בה התחנך כנער – "ויצו הדסים" שבשרון.

זהו ספרו השני של יהונתן. הספר הראשון, "כל מה שילד צריך", מצא מסילות לאלפי לבבות ובעקבותיו בא סיבוב הרצאות צפוף של יהונתן, הספר והגיטרה, שלא השאירו (ועדיין אינם משאירים) עין יבשה בקהל. מסע ההרצאות התרחב והגיע תוך שנה עד צפון אמריקה והספר תורגם גם לאנגלית.