למה כל כך מעט מזרחים מתקבלים לאוניברסיטאות?
למה המורים משתכרים בדרך כלל יותר מהמורות?
באילו בתי ספר אין חשמל?
למה כל שנתיים מחליפים את השיטות להוראת הקריאה ואת ספרי הלימוד?
למה המטאפורה המרכזית של משרד החינוך לקוחה מהלקסיקון הצבאי – "מטה ושדה"?
באסופת מאמרים זו דנים מטובי אנשי החינוך והמחקר האקדמי בסוגיות של אי – שוויון בתקצוב החינוך, בהפרטה , באפליה של תלמידים עם מוגבלויות, בשיטות הוראת הקריאה, בתוכני הלימוד בבתי הספר ובדרכים חלופיות להוראה.
המאמרים בספר מקוונים להורים, למורים וכל מי שמודאג מהמשבר החינוכי בחברה הישראלית. הם מתארים את הרקע ההיסטורי ליצירת הפערים בחינוך שאין להם אח ורע בעולם המערבי, ומסברים מדוע תהליך ההפרטה שמוביל משרד החינוך רק יעמיק אותם. הכותבים דנים באפליית התלמידים הערבים ובהיעדר הכבוד לתרבות המזרחית בחומרי הלימוד; הם מציעים דרכים חלופיות לחינוך נוער מנתק, להעצמת מורות וקוראים קריאה חברתית את הוויכוח על דרכי לימוד הקריאה.
ד"ר דפנה גולן-עגנון היא סוציולוגית המתמחה בזכויות אדם. מלמדת בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית, ירושלים. בין השנים 1999-2001 היתה ממונה על צמצום פערים במשרד החינוך, ובתפקידה זה ריכזה ועדה של אנשי חינוך ואקדמיה שהציעה דרכים להקטנת הפערים בחינוך בישראל בין עניים לעשירים, בין בנות לבנים ובין ערבים ליהודים.
מחקרה על אפליית החינוך הערבי בישראל המתפרסמת באסופת מאמרים זאת נתמך בחלקו על-ידי מרכז מינרבה לזכויות אדם באוניברסיטה העברית, ירושלים. ספרה ´איפה אני בסיפור הזה?´ ראה אור ב-2002 בהוצאת כתר.
238 עמודים.