ספרו השני של אלכסנדר המון, שב ומשלב בווירטואוזיות – שכבר ניכרה היטב בספרו הקודם "שאלת ברונו" – את סיפורו האישי של אדם אחד עם הטרגדיה הפוליטית והאנושית של יוגוסלביה בפרט ושל המוני המהגרים והעקורים בעולם המודרני בכלל. הוא עושה זאת בעדינות ובפראות, בהומור וברצינות, באירוניה ובכאב – מלאכת מחשבת של צירופים מפתיעים המדברים אל הרגש ואל השכל כאחד. הספר הזה הוא אחד מאותם ספרים לא רבים, שבשעת הקריאה בהם אתה מוצא את עצמך משתאה אל מולכוחה של ספרות במיטבה לכונן חיים כה עשירים מתוך חורבן נורא כל כך.
322 עמודים.