באגדות עשרה סיפורי "אגדה" והעיסוק בגורל היהודי שוזר את כולם. לעיתים הוא גלוי ומזדקר כבר בשם הסיפור, ולעיתים הוא חבוי, כמו בסיפור "שלושה קירות", המספר על אישה בשם גרטרוד, החיה את חייה בבית ובו שלושה קירות. הקיר הרביעי, הפונה לכיכר העיר, נהרס בהפצצות, במלחמה שפקדה את העיר. וכך חיה האישה גרטרוד את חייה האינטימיים, כשהם גלויים בפני העוברים והשבים ברחוב.

בתנועות וירטואוזיות, שופעות דמיון, חרדה והומור, מלביש אודי טאוב מסורות עתיקות בלבוש מודרני. הוא יוצר גרסאות חדשות, אורבניות ומקוריות, לאגדות התלמוד, לסיפורים חסידיים ולמוטיבים קבליים ובאמצעותן הוא מתחבט בשאלות כבדות משקל הנוגעות לזהות היהודית. העולם אותו הוא בורא עוסק בתשוקתו של היחיד, שאינה תמיד בת מימוש, אל הקודש ואל אגדותיו. אגדות המבקשות למצוא בתוך פרטיו ושבריו של היומיום את הנשגב והנאצל, את סיבת ותשוקת החיים עצמם. כך "מסע אל העגלה", הסיפור הפותח את הקובץ, עוקב אחר מסעו של סב המבקש להוביל את נכדו לברית המילה, הופך בהמשך להרפתקה מסוייטת של אדם חדור שליחות כנגד כוחות רבים ועצומים ממנו המבקשים להכשילו.

כתיבתו של אודי טאוב שופעת ידע, דמיון שאין משלו, הומור דק, אהבת אדם וסירוב מוחלט לעצור בגבולותיהם של הטבעי והמוכר. כסופרים גדולים אחרים, גם אודי טאוב יודע כי על מנת לעמוד על טיבו של הממשי לעיתים יש להפליג הרחק ולצאת למסעות אל עבר המדומיין והפנטסטי.